על פריפריה גיאוגרפית ופריפריה חברתית ומה שביניהם

על פריפריה גיאוגרפית ופריפריה חברתית ומה שביניהם

פריפריה הינה אותו איזור שאיננו במרכז, וכשכזה, אינו זוכה לאותה תשומת הלב ומשאבים. פריפריה גיאוגרפית היא ברורה, בישראל אזורי הפריפריה הם הישובים הרחוקים מהמרכז התל אביבי.

פריפריה חברתית מורכבת יותר, היא מכילה את הקבוצות שאינן חלק מהרוב החזק, מדובר על אוכלוסיות מעוטי יכולת, אוכלוסיות עולים מסויימות, קבוצות מיעוטים מסויימות ועוד.

מבחינת התפתחות כלכלית ומשאבים, המאפיין את הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית גם יחד הינו שלצורך גידול והעצמה נדרשת לרוב עזרה ודחיפה מלאכותית (כלומר שלא באופן טבעי על ידי כוחות השוק).

הוזמנתי על ידי אסף ברימר, האיש שהביא את ראש נאס"א לסכנין, לשבת השבוע עם אנשים, יהודים וערבים שהתכנסו בסכנין, במרכז "מונה" (Moona) כשהנושא המרכזי שעל הפרק הינו  "אתגרים בכלכלת ישראל", בהמשך הערב התבקשתי להוביל דיון שולחן-עגול, בנושא היי-טק ותעסוקה ביחד עם עם דוד סלייפר, יזם והמנכל היוצא של מט"י לב הגליל.

מסביב לשולחן ישבו יהודים וערבים, נשים וגברים, כולם מהסביבה,  והנושאים שעיניינו אותם היו: תעסוקה, שוויון הזדמנויות, השקעות בתשתיות בגליל שיביאו הזדמנויות חדשות לתעסוקה וכמובן, חינוך והתאמתו למאה העשרים ואחת.

הגליל הינו פריפריה גיאוגרפית ומבחינה דמוגרפית מעניין במיוחד מפני שבגליל ישנו את ריכוז הערבים הגבוה במדינה.

לגליל, כיאה לפריפריה גיאוגרפית יש פחות מה להציע מבחינה תעסוקתית ליושביה, אחת השאלות המעניינות שעולות הן, האם יש להשקיע בתחבורה טובה יותר שתקרב את הגליל למרכז או להשקיע יותר במתן תמריצים לחברות לפתוח מרכזים בגליל.

עורקי תחבורה לבד לא יעזרו כאן, אומרים, הם יקלו על תושבים לנסוע לעבודה במרכז. ולמעסיקים יעזרו להעסיק אנשים שאינם מכאן, זו החטאת המטרה יאמרו. עורקי תחבורה חשובים ביותר יאמרו התעשיינים, בלעדיהם לא נוכל לבנות כאן תעשיה רצינית.

תשתיות תחבורה ראויות הינן הכרחיות כניראה. אולם מהם התמריצים הנוספים להבאת התעשיה והגדלת אפשרויות התעסוקה ?תמריצים כספיים (הנחות במיסים, ארנונה וכו) כמובן, אך האם זה מספיק? בודאי שלא, הרי היצע העובדים חשוב לחברה. ואם יותר קל למצוא עובדים בתל אביב אזי חברה הפותחת מרכז בגליל מסתכנת בקושי בגיוס עובדים מתאימים. אז צריך להשקיע בהבאת אנשים נוספים להתיישב גליל, תגידו.

בדיון שהתפתח מסביב לשולחן הגדיר מישהו את הבעיה יפה, יש כאן בעיית ביצה ותרנגולת: אנשים לא עוברים לגליל בהמוניהם כי אין מספיק אפשרויות תעסוקה ומאידך, חברות לא עוברות לגליל כי אין מספיק אנשים…

איך שוברים את מעגל הקסמים הזה? אין תשובות פשוטת, כמובן שהכוון ממשלתי בעזרת תמריצים, תשתיות ותמיכה נדרשים. אולם הממשלה צריכה ראיה רחבה בבואה לגבש פיתרון, לא מספיק למשל לבנות איזור תעשיה משוכלל או לתת הקלה במס לחברה, צריך לחשוב גם על העובד המהגר לפריפריה, ויחד עם העובד הרי באים משפחתו, ילדיו…

ומה עם הרחבת התעשיה לתושבים שכבר כאן, הכנסת תעשיה מתקדמת יותר מזו הקיימת אך גם כזו שתתאים למיקום ולייחודו, עלתה השאלה. לשם כך צריך לבנות את האקלים המתאים ליזמים מקומיים לפתח ולהתפתח בכוונים המתאימים להם. הכשרה מקצועית, הכוון וסיוע ליזם, השקעת תקציבים ממשלתיים לקידום פיתוח עסקים ותעשיה מקומית, כל אילו נדרשים על מנת לבנות ולייצב מערכת אקו-כלכלית שתעודד ותתמוך בכלכלה המקומית המתפתחת.

אויר ההרים הצלול והנוף היפה לא מספיקים.

אנחנו רוצים כאן עוד "הרצליה פיתוח" אמר אחד. "מה פתאום", אמר אחר, "אנחנו רוצים צביון ייחודי"…

המסר האופטימי שאיתו חזרתי היה שיהודים וערבים בגליל מדברים על שותפות, כלכלה משותפת והזדמנויות שוות, ומצאתי כאן קבוצה חזקה של אנשים שיכולה ורוצה להוביל דיון ציבורי ענייני ואיתו גם שינוי.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>